החלטה בתיק בש"א 5646/07

            בקשה (נוספת) להארכת מועד להגשת ערעור

1.        המבקש עותר להארכת מועד להגשת ערעור בנוגע עם שומת מס שנקבעה בצו על ידי פקיד שומה ירושלים ביום 9.2.05. בקשה זו, הנה בקשתו השניה של המבקש להארכת מועד. בקשתו הקודמת, אליה תבוא התייחסות בהמשך, נדחתה ביום 7.8.05.

2.     לטענת המבקש, השומה נשוא הבקשה הוצאה על ידי המשיב במהלך נהולו של משא ומתן בין הצדדים, ולאחר חלוף שנים מאז תחילת החקירה. מאחר, כך נטען, שמדובר בשומה "סתמית" שהוצאה במהלך נהולו של משא ומתן, המשיב סבר כי מתייתרת הגשת הערעור "לפחות עד אשר תבוא הודעה רשמית ומסודרת מאת המשיב..." (סעיף 4 לבקשה), ובהמשך נאמר: "...מכל מקום, המבקש היה מטופל ע"י עו"ד דין וסבר לתומו כי מה שצריך להיעשות מבחינה משפטית, ייעשה ממילא". לאחר שנשלחה אל המבקש, ביום 14.6.05, הודעה לעניין חובו, הגיש המבקש, ביום 26.6.05, ערעור על השומה בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. ביום 7.8.05 נתקבלה החלטה לפיה הבקשה להארכת מועד נדחתה (ולהחלטה זו אשוב בהמשך), כאשר, כך נאמר בבקשה הנוכחית, דחיית הבקשה הקודמת באה מבלי שהמבקש השיב לתגובת המשיב ומבלי לחקור בחקירה נגדית את שולחת הודעת השומה.

3.     לאחר ההחלטה מיום 7.8.05, נתקבלו אצל המבקש דרישות לתשלום החוב והוא הגיע, כך נטען, עד כדי הליכי פשיטת רגל. לטענת המבקש, לא היה לו יומו בבית המשפט, נסיונות בא כוחו להגיע להסדר עם רשויות המס, לא צלחו, והרשויות מסרבות לנהל משא ומתן לאור החלטת בית המשפט מיום 7.8.05. מוסיף המבקש ואומר: "לא יעלה על הדעת, ובמיוחד כשמדובר בסכומים עצומים... לסגור בפניו את דלתות בית המשפט גם אם  כשל והתרשל..." . להבהרת התמונה יצויין כי מדובר בשומה של למעלה מארבעה מיליון ש"ח. עוד יצויין כי ב"כ המבקש ביקש כי ייקבע מועד לדיון בבקשה וכי הגב' פוני (מנהלת תחום אצל המשיב)  תזומן להיחקר על תצהירה.

4.     המשיב, בתגובתו לבקשה זו, מדגיש כי מדובר בבקשה זהה לבקשה שהוגשה לפני כשנתיים ימים (אם כי לבקשה הנוכחית  מצורף תצהיר שבו פירט המבקש, בין היתר, את נסיבותיו האישיות והדגיש את טענתו בדבר היות השומה סתמית ודמיונית) וכי למעשה קיים מעשה בית דין. המשיב הדגיש כי בקשתו הראשונה של המבקש הוגשה באיחור של ארבעה חודשים מבלי שבא כל "טעם מיוחד" בבסיסה, והודגש כי ממועד המצאת השומה ועד למועד הגשת הבקשה הראשונה, פנו אל המשיב שלושה באי כוח שונים מטעם המבקש, קיבלו עותקים מהמסמכים הרלבנטיים, לרבות מידע רלבנטי, זאת לצורך הגשת כתב ערעור, כאשר, כך צויין, אותם באי כח הנם אנשי מקצוע (עורכי דין, רואי חשבון). עוד נאמר בתגובת המשיב כי המשא ומתן שהתקיים עם המבקש נמשך עד ליום 7.2.05, טרם הוצאת השומה, ולאחר הוצאת השומה בצו ועד להגשת הבקשה, לא התנהל משא ומתן לגופו של עניין למעט פניות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.  עוד נטען כי הודגש בפני המבקש או בפני באי כוחו, כי אין בפנייתם כדי להאריך את המועד (תוך שבאה הפנייה למכתב מיום 14.6.05 לעניין אי קיומו של משא ומתן). בנוסף, הודגש כי המבקש לא הביא טעם מיוחד להארכת המועד וכי הערעור הוגש לאחר תחילת הליכי הגבייה.

5.     בהחלטת בית המשפט מיום  7.8.05, לפיה נדחתה בקשתו הראשונה של המבקש להארכת מועד, נאמר: "הבקשה הנה סתמית, אינה נתמכת בתצהיר ואינה מגלה טעם מיוחד כנדרש בתקנות ובפסיקה. מדובר באיחור ניכר כאשר מספר עורכי דין היו מודעים לנושא הערעור ואולם לא הוגשה בקשה על ידי מי מהם. מה גם שהחלו כבר הליכי גבייה. הבקשה נדחית בזאת..."

        מעיון בבקשתו הראשונה של המבקש ובבקשתו הנוכחית, נמצא כי מדובר באותה הבקשה: אמנם, הבקשה הראשונה תמציתית יותר ולא צורף לה תצהיר, אולם הבסיס המונח ביסוד הבקשות הנו זהה: גם בבקשתו הראשונה של המבקש (נספח ב' לתגובת המשיב) מציין המבקש כי לאחר הוצאת השומה הצדדים המשיכו במשא ומתן וכי המבקש "סבר לתומו כי עצם ניהול המו"מ מייתר את הגשת הערעור שכן הוא אינו בקיא ברזי המשפט". מכאן עולה השאלה כיצד יש לסווג את הבקשה הנוכחית: בקשה זו מוגדרת "כבקשה נוספת  להארכת מועד להגשת ערעור". "בקשה נוספת" זו, בבסיסה, אין בה משום חידוש או תוספת לעומת הבקשה הראשונה שנדחתה והמבקש הניח לפתחו של בית המשפט אותה בקשה, פעם נוספת. מכאן, שהמכשול בפניו ניצב המבקש הנו כפול: ראשית - בפני המבקש נמצא מחסום בדמות מעשה בית דין שכן מדובר ברצון לחדש התדיינות בעניין שכבר נפסק בו ובכך יש פגיעה באינטרס להבטיח יציבות וודאות של המעשה השיפוטי. בנקודה זו אומרת המלומדת נינה זלצמן, בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א, 1991, בין היתר:

        "אם יותר לבעל דין שאינו מרוצה מתוצאות פסק הדין לחזור ולהתדיין עם בעל דין יריבו, באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין ובאותה שאלה" (עמ' 14). ויודגש, למעלה מהדרוש, כי המבקש עותר לקיים דיון נוסף בעניין שהוכרע בו, בשל אותה מערכת עובדתית ועל בסיס אותן טענות, כאשר הנדבך המרכזי מבחינתו הנו הטיעון כי סבר שמאחר שמתנהל משא ומתן אין צורך, באותו שלב, בהגשת הערעור. דהיינו, אין מדובר בנסיבות חדשות שנוצרו ובנימוקים שנולדו לאחר מתן ההחלטה מיום 7.8.05 (למעט ההתדרדרות במצבו הכלכלי).

        המכשול השני  העומד בפני המבקש, הוא לגופו של עניין: היעדר "טעם  מיוחד", זאת,  גם אם אצא מהנחה שהמבקש אכן סבר שבשעת נהול משא ומתן אין צורך להגיש ערעור וכי אכן, ובניגוד לגרסת המשיב, התנהל משא ומתן.  

6.     מועד להגשתו של  ערעור על שומת מס קבוע בחיקוק: הוראת תקנה 2 לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט - 1978, מורה כי יש להגיש הערעור בתוך 30 יום מיום קבלת השומה.  תקנה 9 (א)  לתקנות הנ"ל  מחילה על ערעור לפי הליך זה את הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 הנ"ל. יודגש, כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר'  זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהד' 7 עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו  לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור,  מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין  שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו". ראה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז), פורסם במאגר נבו.

        בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר' בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועובודת עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. 

7.     לאמור לעיל, יש להוסיף את אשר נפסק בנוגע עם היחסים שבין עורך הדין והלקוח. בהקשר זה נפסק, בשורה ארוכה של החלטות, כי היחסים בין עורך - הדין והלקוח אינם מעניינו של בית המשפט ואינם מהווים טעם מיוחד: ר' ע"א 916/79 אלבר בע"מ נ. מנהל מס רכוש, פ"ד לו(4) 393, ע"א 667/78 אחים מנצורי; פ"ד ל"ג (2) 606, בש"א 7364/05 אהרן כהן ואח' נ. מאיר דגן (כב' השופטת מ' נאור), פורסם במאגר נבו (החלטה מיום    25.8.05), שם נאמר כי תקלה במישור היחסים עם עורך הדין אינה מהווה טעם מיוחד, כמו גם רשלנות עורך הדין, לרבות "תקלה משרדית" אצל עורך הדין נבו ר' בש"א 2212/94 ישעיה נ.בובליל(לא פורסם).

8.     המבקש מסתמך על טעם הנעוץ בו עצמו, "הבנתו" כי אין עליו להגיש ערעור במהלך נהול משא ומתן, ולא על נסיבות שלא היו בשליטתו. ל"הבנה" זו, גם אם אכן כך היה וגם אם אכן התנהל משא ומתן באותה העת (ועל כן,  לאור הנחות אלה, איני רואה טעם בקיום דיון לצורך חקירת הגב' פוני, כבקשת המבקש, שכן, לצורך העניין, ייראה כאילו כך היה), מדובר בהבנה עצמית שלא היה לה כל בסיס,  היא לא עוגנה בכל הסכמה שבין הצדדים ולא היה לה בסיס אובייקטיבי להישען עליו, מה עוד שהמבקש היה מיוצג על ידי אנשי מקצוע. מכאן, יש לדחות את הבקשה, הן מטעמי  קיומו של מעשה בי-דין, והן לגופו של עניין.

בהקשר זה יצויין כי, בכל מקרה,  היה על המבקש להגיש ערעור בנוגע עם החלטה הקודמת, מיום 7.8.05, ואין מקום לבקשה נוספת, עוקפת ערעור.

לפיכך,  הבקשה נדחית.

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ז (3 ביולי 2007) בהעדר  הצדדים

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.